הי אהובות. אשמח לעזרה. האם למישהי יש רשימה מאורגנת של השיעורים? רשימה של חלבונים שומן רווי שומן צמחי רשימה של דגנים רשימה של פחמימות מהשיעור ה4 כך שיהיה קל יותר לבנות צלחת

משתתפת: , ממש מסקרן אותי מה הקטע שלי עם התמדה. או התמדה מול גבולות. זה קורה אפילו מול כללים שאני או בן זוגי קובעים בבית ואפילו רושמים אותם איפשהו! ועוד ועוד. אבל תיעוד הוא אחד הקשים🤭 מענה: יש מידע חשוב מהעולם של מחקרי התנהגות, זה מתחבר למה שאת מתארת. יש תופעה שנקראת “עייפות החלטות”. אנשים שמקבלים הרבה החלטות במהלך היום - עבודה, בית, ילדים, זוגיות - מגיעים לסוף היום כשהמוח פשוט עייף מלהחליט. רואים את זה במחקרים על מנהלים ושופטים - בתחילת היום הם מקבלים החלטות יותר מדויקות ומודעות, ובסוף היום הם נוטים לבחור באופציות הכי קלות והכי אוטומטיות. זה בדיוק המקום שבו דברים כמו תיעוד או שמירה על מסגרת נהיים הכי קשים. לא כי אין התמדה, אלא כי צמסות להפעיל מודעות ושליטה דווקא כשהמערכת כבר עייפה. אז זו ממש לא בעיה של אופי. זו הפיזיולוגיה שלנו, האנרגיה שיכולה להיות מנוהלת גם אחרת. אז לא להיות יותר ממושמעת אלא לעבוד יעיל יותר עם המערכת: למשל, לשים את התיעוד מוקדם יותר ביום או להפוך אותו לפשוט מאוד, כמעט אוטומטי. ובכלל את כל מערכת ההרגלים החדשה לתכנן ולהטמיע בשעות של צלילות וערנות כך שבסוף היום הכל יהיה מאורגן ומוכן, מקסימום רק לדייק או להוסיף. מה את אומרת?

ערב טוב לשבט נשים מדהימות. אני כרגע עם דלקת סינוסים קלה. לשמחתי מירב עוזרת לי וזו פעם ראשונה שאני נחשפת לעוצמת התוספים. הפשלתי שרוולים והכנתי לחם קוקוס ואף מרכיבה שבשקדנות צלחות לפי החלוקה. כשיש רצון תמיד הנתיב יהיה פתוח בפנינו. תודה על כל העידוד.

שלום לכולן, רק רציתי לשתף שבהתחלה די חששתי מהפלטפורמה של הקהילה, אני לא טכנולוגית במיוחד, ופחות אוהבת שינויים, אבל אני כל כך נהנית. אני עוברת את הימים האחרונים והעמוסים עם תחושה של רוגע בצידם כי אני יודעת שבסוף היום, אחרי מקלחת, אני אמצא לי פינה שקטה ואכנס לקהילה, אקרא קצת שאלות, אכיר אתכן קצת יותר ואגיב, אכנס להדרכה קצרה ובכלל, אגדיר זמן ״מיקי״, והלוואי וכולכן מרגישות את זה, שבת שלום🧡🧡🧡

שאלה: אני רואה שבשלבים הראשונים של התהליך יש לא מעט המלצות, תוספים ודברים מיוחדים. זה מרגיש לי לפעמים כאילו זה מתאים בעיקר למי שיכולה להרשות לעצמה כלכלית. איך מתמודדים עם זה? האם זה משהו שצריך להמשיך לאורך זמן? ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- מענה: זו שאלה מצוינת, ואני בטוחה שעוד נשים בקהילה חושבות עליה. חשוב להבין שאנחנו חיות היום בעולם שונה מאוד מזה שהגוף שלנו תוכנן לחיות בו. יש יותר עומסים סביבתיים, יותר מזהמים, יותר חומרי הדברה, יותר סטרס, פחות שינה, פחות תנועה טבעית ויותר חוסרים תזונתיים. במציאות כזו, לא תמיד מספיק לעבוד רק על התודעה, על החשיבה או על העלאת התדר. אני מאמינה מאוד בעבודה רגשית ותודעתית, אבל אם הגוף לא משתף פעולה, אם הוא מתמודד עם חוסרים, דלקת, עומס רעלים, פגיעה במערכת העיכול או חוסר איזון הורמונלי, הרבה יותר קשה להגיע לתוצאות שאנחנו רוצות. לכן בתחילת הדרך יש שלב שיקום. זה בדרך כלל השלב האינטנסיבי ביותר בתהליך, במיוחד כאשר מגיעות עם תסמינים משמעותיים או עם חוסר איזון שנבנה במשך שנים. בשלב הזה אנחנו לעיתים נדרשות להשקיע יותר בהזנה, בשיקום מערכת העיכול, בשיפור הספיגה, בתמיכה במערכות הפינוי הטבעיות של הגוף ובהפחתת עומסים שהצטברו לאורך זמן. יחד עם זאת, חשוב לי להדגיש שאין ציפייה לעשות הכול בבת אחת. תמיד יש תיעדוף. תמיד מתחילים ממה שהכי משמעותי, הכי רלוונטי והכי נכון לאותו שלב. התהליך נבנה בצורה הדרגתית ובהתאם ליכולת של כל אחת. אחרי שיש התייצבות ראשונית, ובמקביל ללמידה בקהילה ובקורס של 12 הקודים של ההרמוניקוד, מתחיל להתרחש שינוי משמעותי. אנחנו לומדות להבין את הגוף שלנו לעומק, לזהות מה הוא מבקש מאיתנו, ולהשתמש בכלים פשוטים, יומיומיים, ישימים וחסכוניים הרבה יותר לצורך תחזוקה, ניקוי ואיזון. המטרה היא לא להישאר לאורך שנים עם רשימות ארוכות של תוספים או עם פרוטוקולים מורכבים. המטרה היא לבנות בסיס בריא ויציב, ללמד את הגוף לחזור לתפקוד מיטבי, ולרכוש ידע וכלים שילוו אותנו לכל החיים. ברוב המקרים, החודשים הראשונים הם האינטנסיביים ביותר. ככל שהגוף מתאזן וההבנה שלנו גדלה, אנחנו בדרך כלל זקוקות לפחות דברים מיוחדים ויותר נשענות על הרגלים, בחירות יומיומיות וכלים פשוטים שהופכים לחלק טבעי מהחיים.